top of page

הכול התחיל ב

אינני יכולה לומר לכם היכן מתחיל הסיפור שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי חולה וחרדה. ללכת לבית הספר בכל יום היה כמו לצאת למלחמה. כמעט בכל בוקר פחדתי לצאת מהבית. מכיוון שזה התחיל כל כך מוקדם בחיי, זו הייתה הדרך היחידה שהכרתי – וזה נראה לי נורמלי.

במבט לאחור אני יכולה להבין שככל הנראה פיתחתי היפוגליקמיה (תנודות ברמות הסוכר בדם) כבר מגיל 12 בערך. אני זוכרת תחושת רעד חזקה והצורך לאכול כל שעתיים, ואז להרגיש רע לאחר האכילה. מכיוון שמפגשים עם חברים או יציאה לדייטים היו עבורי מאתגרים מאוד, התחלתי לחפש פתרונות בתחום הבריאות. ניסיתי ייעוץ וטיפול, דיקור סיני וסוגים שונים של דיאטות. חלק מהדברים אכן הקלו על תסמינים מסוימים, אך תחושת החרדה העמוקה מעולם לא נפתרה לחלוטין.

כאשר התחלתי להעמיק ברצינות בתחום התזונה – בדרך שהובילה אותי להפוך לתזונאית – התחלתי להבין טוב יותר את הקשיים שחוויתי בילדותי. לא ינקתי כתינוקת, וכפי שהיה מקובל באותן שנים קיבלתי אנטיביוטיקה פעמים רבות. לכך בוודאי הייתה השפעה משמעותית על האיזון של החיידקים הטובים במעי שלי. חוסר איזון כזה עלול לגרום לתסמינים רבים כמו בחילות וחרדה, בעיות בוויסות רמות הסוכר ופגיעה במערכת החיסון. עד גיל 30 כבר סבלתי מרמות טריגליצרידים גבוהות והייתי בדרך להצטרף למגמה המשפחתית של סוכרת.

השינוי המשמעותי ביותר התרחש כאשר התחלתי ללמוד על תזונה והחלטתי להפסיק לאכול דגנים לחלוטין ולבדוק מה יקרה. העובדה שירדתי כשבעה קילוגרמים הייתה שולית לעומת התגלית שכבר לאחר שבוע אחד רמת החרדה שלי ירדה באופן דרמטי. יום אחד נסעתי ברכבת וניסיתי לא להיכנס לפאניקה בין התחנות, ולמחרת כבר ישבתי וקראתי עיתון – ונדהמתי לגלות שהגעתי ליעד בלי שחוויתי התקף חרדה. ההבנה הזו הובילה אותי להתעניין בקשר שבין מה שאנחנו אוכלים לבין בריאות המוח ושאר הגוף.

הוכשרתי ב־

Nutritional Therapy Association (NTA).

זה היה מסלול לימודים שהיה עבורי ברור והגיוני לחלוטין – ושינה את חיי.

IMG_2110.heic
bottom of page